אני ואתה נשנה את העולם

Email

נכון, אמרו את זה קודם, אבל לשם שינוי זה עובד!

(מאמר שפרסמתי במרץ 2004 במגזין דיילי-מיילי ועדיין רלוונטי)

תופעות האלימות בבתי הספר שוברות שיאים חדשים, ומפתיעות אפילו את הקשוחים שבינינו. מקרים של נערים מוכים, סכינים שנשלפות בהפסקות, עישון סמים ותוצאות נמוכות בציוני התלמידים, הנם רק חלק מהתחלואים שמאפיינים בתי ספר רבים ברחבי הארץ. האם אפשר לעשות משהו בנידון, או פשוט להמשיך ולבכות את "הנוער של היום"?

גם אנחנו, לפני שנים לא רבות כל כך, היינו בבית ספר, ולמרות שלא עסקנו בהקמת המדינה ובייבוש ביצות, נראה היה כי מערכת הערכים שלנו הייתה אחרת. מה קרה, והאם עוד אפשר לעשות משהו בכדי לתקן?

מעשה שהיה כך היה

אתחיל בסיפור אמיתי. לפני מספר חודשים הוזמנו, אשתי שתחיה ואנוכי, לחתונה של חברים בקיבוץ. קבלת הפנים הייתה מדהימה, וכמו בכל חתונה קיבוצית שרנו שירים, נשאנו נאומים מרגשים וכמובן קמנו לרקוד. כשחזרנו לשולחן, התברר לנו כי התיקים שלנו נעלמו, ואיתם – הטלפונים, הארנקים, הפאלם החדש, משקפי השמש האופנתיות, המפתחות של הרכב והבית… בקיצור, הכל!

נתקענו בקיבוץ. לנו נהרסה שמחת החתונה, וכך גם לכל החברים שהצטרפו לחיפושים. לחברינו בני הקיבוץ לא היה ספק לגבי מבצע הגניבה – אחד מתלמידי הפנימייה בקיבוץ. חשבתי בליבי מה גורם לנער בן 14 או 15 לעשות מעשה כזה בעיצומה של שמחה, מה גורם לו לחוש אטימות לב שכזאת לנוכח הסבל שהוא גורם. נאלצנו לשוב רק לפנות בוקר עם אחד מהחברים, ובמשך ימים רבים עוד עסקנו בשחזור המסמכים, מזעור הנזקים, החלפת צילינדרים ובעיקר בכעס…

צירוף מקרים או שמא…

עם הזמן הכעס שכך, ואת מקומו תפס רצון עז לעשות משהו. משהו שהאפקט שלו גדול יותר מלקלל את כל העולם ולומר לעצמי כמה כולם חארות…

באותו שבוע קיבלתי במקרה (או שמא לא במקרה) טלפון מחבר, שפנה אלי בבקשה להצטרף לעמותה הפועלת להפחתת האלימות ולהשבתם של ערכים בסיסיים לבני הנוער, בבתי ספר ברחבי הארץ.
"כן!", עניתי, ובראשי כבר החלו להתרוצץ מחשבות: 'כיצד אני הולך לארגן את הזמן שלי? כמה שעות ידרשו לשם הפעילות? איך אסתדר עם העבודה?', ועוד מיני קשיים שונים ומשונים.

יצאתי לפעילות עם אחת מהמרצות המתנדבות בעמותה. הגענו לבית ספר באחת מהשכונות בירושלים, ופגשנו שם צוות של כ- 30 מורים שהמתינו להרצאתנו, לאחר מספר מקרי אלימות קשים בבית הספר שבעקבותיהם, ילדים ומורים החלו לחשוש מהגעה לבית הספר. הצגנו בפניהם את התוכנית, הפעלנו אותם, בדומה לפעילות שאמורה להתבצע עם התלמידים, והמורים פשוט התמוגגו מהתלהבות. חוברת הערכים הקטנה, הנקראת בשם "הדרך אל האושר", נראתה לכולנו פשוטה במבט ראשון, אך התגלתה לי ולמורים כבעלת עוצמה בלתי רגילה, ברגע שהופכים את הכללים הרשומים בה למציאות חיה ונושמת על ידי הפעלות, הצגות ודיון משותף עם התלמידים.

להצית מחדש את המטרה

לאחר מספר פעמים נוספות בהן הצטרפתי למרצים ותיקים והייתי שותף להצלחותיהם עם מורים ותלמידים, יצאתי לפעילות הראשונה שלי לבד, שהוזמנה על ידי מנהל בית ספר באחד מיישובי הצפון. המנהל סיפר שתופעות האלימות וההידרדרות בערכים הגיעה גם אליהם. ישנם מקרים קשים של אלימות בין הילדים, תופעות של ונדליזם, גניבות ועישון סמים.

לאחר הרצאה ופעילות מדהימה עם צוות המורים, שנמשכה כ- 3 שעות, ניגש אלי אחד המורים, חיבק אותי בחום ואמר לי "אתה יודע, עוזי, אתה הזכרת לי את הסיבה שבגללה הלכתי מלכתחילה להיות מורה. הזכרת לי מדוע אני נמצא כאן כמחנך, ושהדרך לעשות את שחלמנו עדיין אפשרית…". התרגשתי עד דמעות. חשבתי בליבי שאם הצלחתי להצית מחדש את המטרה שלשמה הלכו אנשים נפלאים אלו להיות מורים, דייני.

הבריון שמוכר סמים בהפסקות

מאז ביצעתי הרצאות רבות במקומות שונים ומשונים ברחבי הארץ – ברמלה, לוד, יפו, תל אביב, עכו, חיפה, כרמיאל, באר שבע, רהט, ועד לאילת בדרום. הרציתי בפני ילדים בגילאי העשרה, שבמקומות מסוימים משמשים בלדרי סמים, נערים שהמודל שלהם להצלחה וחיקוי הינו סוחר הסמים המקומי עם BMW 745i – (ציטוט שלהם, כולל ה-i). הרצתי בפני חבורות נוער במתנ"סים, שבעצמם לא האמינו שניתן לשנות משהו בעולם האכזר בו הם חיים.

בכל אחד מהמקרים הללו ראיתי איך לאורך ההרצאה, לאורך הפעילות, משהו נדלק מחדש בעיניים… הרעיון של"לעשות את הדבר הנכון" נחשף אט אט וצף למעלה, והילדים המדהימים האלה גילו מחדש את יכולתם לחוות אושר על ידי לקיחת אחריות על מעשיהם וחייהם.

גיליתי דבר מעניין – אדם אינו יכול שלא לדעת משהו שהוא כבר יודע… ברגע שהילדים נוכחים – דרך הצגות,
משחקים והפעלות – בעוצמה שיש בערכים כמו "שמש דוגמא טובה", "שאף לחיות עם האמת", "הגן על סביבתך ושפר אותה", "מלא את התחייבויותיך", "היה חרוץ" או "השתדל להתייחס לאחרים כפי שהיית רוצה שהם יתייחסו אליך", קורה להם משהו… פתאום, דברים אחרים נמצאים על סדר היום בבית הספר, והדוגמא הנערצת אינה הבריון שמוכר סמים בהפסקות, אלא זה שעוזר לחלשים, אמין, חרוץ וישר.

המורים נוכחו, שילדים שמתפתחת אצלם אתיקה גבוהה יותר, הופכים באופן מיידי לאלימים פחות.
אז אם גם אתם מעוניינים להיות חלק מהעשייה הזו, אתם יכולים לעשות שני דברים: או להצטרף לחבורת המרצים שכוללת את אנשי העסקים הכי עסוקים בארץ, שאיכשהו מוצאים גם לזה זמן, או לתרום להדפסתם של מערכי שיעור, חוברות ופוסטרים נוספים המחולקים על ידנו חינם בבתי הספר.

כתובת הדוא"ל שלי לרשותכם, ולאלה שעדיין מהססים, אני אומר – כן! אנחנו יכולים לשנות את העולם!

עוזי מירון: uzi_mr@bezeqint.net

Email

תגובות

מה דעתך?

על אודות עוזי מירון - מרצה בכיר של האקדמיה להורים

אני מתנדב משנת 2003 בעמותה לשגשוג ובטחון במזה"ת מפעילת פרוייקט 'הדרך אל האושר'. אני מנהל אקדמי במרכז הישראלי לניהול העוסק בשיפור מתמיד של איכות הניהול בישראל, ע"י קורסים, סדנאות וכנסים, הכוללים ידע מקצועי מתקדם וכלים ישומיים למנהלים בכירים. במקביל אני עוסק בייעוץ שיווקי וביצירת תכנים שיווקיים לחברות וארגונים.
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*